רעש התוצאות ושלוות הדרך...

בגיל 55, זכיתי לחוות ולפגוש בחיי הישגים רבים וגם אכזבות רבות. דברים שהצלחתי ליצור בעולם כמו פרויקט אלף מעשים טובים לחינוך ילדים, ליווי אנשים בתהליכים אישיים, 4 ילדים שגדלו לתפארת מדינת ישראל, וגם אכזבות וכשלונות שעשו אווצ' רציני בבטן...

בכל מסע החיים שלי, בכל רגעי ה'שיא' או 'כשלון', האתגר הגדול היה להתמודד עם רכבת ההרים של הרגשות. סוג של חידה באלף נעלמים שלא הצליחה תמיד לקבל תשובה הולמת, איך אני עושה סדר ומשתלט על משהו שניראה לא פעם חסר שליטה ולא רצוני...

הבוקר במדיטציה בא לי המשפט הזה - רעש התוצאות ושלוות הדרך...

בימים אלו אני לומד קורס אוניברסיטאי לראשונה אחרי כמעט 20 שנה שלא ישבתי ללמוד קורס אקדמי. פסיכולוגיה התפתחותית - סוג של השלמת ידע מומלצת בפסיכותרפית גוף-נפש בשיטת האקומי, שסיימתי זה עתה את השנה הראשונה.

פסיכולוגיה התפתחותית בקצרה עוסקת בכל המדע סביב השאלות איך אנחנו כבני אדם מתפתחים רגשית/התנהגותית/קוגניטיבית/חברתית ובכלל איך זה קורה הפלא שמזרע וביצית שהתחברו להם אחרי מעשה אהבה משובח, יש יצור אנושי מפותח, תהליך שבו נוצר יצור פלאי שהוא אנחנו בעצמנו... עם עולם קסום, עשיר, מורכב, דינמי, שאני בחי בו כל רגע מחיי...

ובאמת השאלה - מה הסיפור להרגיש טוב ונעים ושמח בכל רגע כזה? למה לא בעצם?

כבר שנים אני לומד על עצמי ובוחן את הקשר ביחסים שלי בין הדרך לתוצאה.. יש הרבה מה להגיד על זה ועל ההשפעה של היחסים על מידת האושר שלי.

הבוקר, חשבתי על החיבורים בין בנושא זה בין עולם הרוח, שם ביליתי שנים רבות בלימוד (והוראה), והעולם הפסיכולוגי המערבי עם המדע שלו...

קורא כל השבוע מלא מחקרים וידע עלינו, איך אנחנו מתפתחים, איך הנפש הצעירה שלנו מקבלת כבר בבטן פידבקים מהסביבה ומחזקת מה מתפתח אצלנו. לא רק רגשית, או שכלית אלא ממש איך אזורים מסוימים במוח מתפתחים או שלא מתפתחים בהתאם לחינוך והאופן שגידלו אותי כתינוק.

מדהים אותי לראות במחקרים החיבור בין הגנטיקה המולדת שלנו ולהשפעה של המטפלים, מעצבים את במבנה המוח וההרגלים העמוקים שאחכ אנחנו חיים אותם.

עכשיו החיבור לרוח...

בעולם הרוח הבודהיסטי, חלק מהאמיתות הנאצלות של הבודהה, אומרות שאחיזה היא מקור לסבל. (ולדייק אגיד - אחיזה בתוצאות היא מקור לסבל...)

וזה באמת לא עניין קטן לשחרר את האחיזה הזו. מי וכמה יכולים להגיד שהם שמחים ומאושרים אחרי שעסק שהקימו נסגר, שבת זוג אהובה החליטה לעזוב את הקשר, שבן שגידלנו שנים מתנתק, שיחסים חשובים עלו על סרטון, שלא עברנו אודישין, שעשינו הופעה ולא באו.. ועוד ועוד..

כל אלו תוצאות!!

הן חלק מהעולם של - אני רוצה!

ומדהים היה לגלות שבכל תהליך ההתפתחות שלנו כילדים, משקל מאד גדול הוא על ההוקרה להישגים, חיזוק תוצאות, בחינה ומדידה של מה השגנו ומה לא... ממש מבטן הרחם..

וזה מעצב את החיבורים במוח שלנו. ממש עברנו תכנות לאחיזה בתוצאות ולכן התפתח מבנה מוחי מעוצב לסבל...

החינוך לתת משקל יתר לתוצאות על פני הדרך זה ממש מחלב אימנו.

אז מה הפלא שאנחנו שם? אחוזים וסובלים.

כי תוצאות הם חסרות שליטה, כמעט אקראיות וגם כשמגיעות הן יושבות על דרך. ולכן זו הדרך שמביאה שלווה ושקט. שם יש שחרור מסבל...

יש עוד הרבה מה להגיד על דרך ותוצאות, וגם ככה יצא כבר פוסט ארוך.. אולי אוסיף בהמשך..

בטוח שיש מקום לשלב את זה בתאוריות ההתפתחות שלנו ולעזור לגדל דור של בני אנוש שלווים יותר...